ילקוט שמעוני על נ"ך תשמ״ד

מהדורה: ילקוט שמעוני על נ"ך

« ילקוט שמעוני על נ"ך תשמ״ג ילקוט שמעוני על נ"ך תשמ״ה »

1 יפה תואר על ויקרא רבה פתח ↗

אם הניבו שפתיו. פי' שתפלתו שגורה בפיו וכדאי' בפ' אין עומדין ומביא לראיה מן בורא ניב שפתים ומ"ש כאן מ"ט תכין לבם וגו' זהו דבור אחר וקאי על המכוון בתפלתו וכן הוא הגי' בילקוט תהלים:

1 הערות בובר על מדרש משלי פתח ↗

בר חוניא אמר - בכתב יד רומי: בר חוכא, בדפוס תוגרמה בר חוטא אמר, ובדפוס וויניציא השמיט שם האומר גם המאמר שלו במועצות בהם עצות ודעת, ובילקוט רמז תתק"ס הביא בשם המדרש הציון מדרש מוסב על זה המאמר: "במועצות - בר חטיא אמר: במועצות", צ"ל במו עצות, ובהערות שלי לפסיקתא דרב כהנא פסקא "בחודש השלישי" הערה צ"ּ הבאתי, כי בילקוט תהלים צ"ל משלי "בר חטיא אמר במועצות", ונשמט שם כל המאמר שלו, ובאמת יש לתקן, רק שצריך להיות "במו עצות" שתי מילות, וראיתי בסדר הדורות אות ח' צד 128 הוצאת משכיל לאיתן, הביא בר חטיא ב"ר ס"ל, ובחזית פ' "ראשו כתם פז" "בר חוטא", ואחר כך הביא חטיא, ילקוט נביאים סימן קי"ט שם חכם. ולא אדע אל איזה מקום בילקוט כיוון בזה.

1 בנין יהושע על אבות דרבי נתן פתח ↗

נמצא בטל מד״ת. בילקוט ריש תהלים איתא ובתורתו יהגה יומם ולילה וגו׳ אמר לו ר׳ יהושע זה ק״ש שחרית וערבית ומעלה עליהם הכתוב כאילו הן יגעים בתורה ע״ש. וכעין זה במנחות דף צט ע״ב וע״ש במהרש״א ולעיל באדר״נ ספי״ז:

1 רבי יהודה אומר פעם אחת בכל חדש סילונות עולין מן התהומות להשקות פני כל הארץ שנאמר ואד יעלה מן הארץ והעבים מעבידים הצנורין בימים והימים משמיעין קול צנור לתהומות ותהום אל תהום קורא לעלות וליתן מים לעבים שננאמר תהום אל תהום קורא, והעבים שואבים מים מן הים שנאמר מעלה נשיאים מקצה הארץ, ובכל מקום שיפקוד להם המלך שם הם מגשימים, מיד הארץ מעוברץ צמחים כאשה אלמנה המעוברת מזנות, אבל כשרוצה הקב"ה צמחה של ארץ וליתן צורך של בריות פותח אוצרו הטוב שבשמים וממטיר על הארץ שהם מים זכרים ומיד הארץ מעוברת וצומחת זרע של ברכה שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים:

1 כלי יקר על בראשית פתח ↗

וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי אֱלֹהִים וְגוֹ׳. ״אֱלֹהִים״ הַיְינוּ הַדַּיָּנִים, כִּי הָיוּ גּוֹזְלִים פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה שֶׁאֵין מוֹצִיאִין בְּדַיָּנִין, וְעֵינֵי הַדַּיָּן רוֹאוֹת וְאֵין לְאֵל יָדוֹ לְהַצִּיל דִּמְעוֹת הָעֲשׁוּקִים. לְכָךְ נֶאֱמַר ״לִפְנֵי הָאֱלֹהִים״, לִפְנֵיהֶם מַמָּשׁ. וּבְסִבָּה זוֹ ״וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס״. וְסֶמֶךְ לָזֶה מִמַּה שֶׁמָּצִינוּ בַּיַּלְקוּט בִּתְהִלִּים: ״אַשְׁרֵי הָאִישׁ״ – זֶה נֹחַ כוּ׳, ״עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט״ – זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל. מֵאֵי מַשְׁמַע דְּהַאי קְרָא בְּדוֹר הַמַּבּוּל מִשְׁתָּעֵי? וְנִרְאֶה שֶׁסָּמַךְ עַל תְּחִלַּת הָעִנְיָן: ״לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ״ תהלים א:ד, רוֹצֶה לוֹמַר ״לֹא כֵן״ – הַיְינוּ לֹא הָיוּ כֵּנִים וַאֲמִתִּיִּים בְּמַעֲשֵׂיהֶם, לְפִי שֶׁהֶעֱרִימוּ לִגְזֹל מְעַט מְעַט כְּמֹץ זֶה שֶׁאֵין בּוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה, ״אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ״ – הַדַּיָּנִין אֲשֶׁר רוּחַ ה׳ בָּהֶם. ״עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט״ תהלים א:ה, כִּי לֹא הָיוּ בְּיָדָם לְהַעֲמִידָם בְּדִין, כִּי אֵין הַדַּיָּן נִזְקָק לְפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה. וּבְסִבָּה זוֹ אֲפִלּוּ הַחוֹטֵא עָמַד בַּעֲדַת צַדִּיקִים וְאָמַר ״אֲנִי צַדִּיק כָּמוֹךָ״, זֶה שֶׁאָמַר ״וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים״ תהלים א:ה, שֶׁהֵעִיזוּ שְׁנֵיהֶם לוֹמַר ״כָּמוֹנִי כָּמוֹךָ״. וְאִם הֶעְלִימוּ רִשְׁעָתָם מִפְּנֵי הַבְּרִיּוֹת, מִכָּל מָקוֹם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה גָּלוּי מִי הַצַּדִּיק וּמִי הָרָשָׁע, זֶה שֶׁאָמַר ״כִּי יוֹדֵעַ ה׳ דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד״ תהלים א:ו.

1 מנחת שי על תהלים פתח ↗

לכו חזו מפעלות אלהים. זהו אחד מן המקראות הקשין אצלי במקרא אם כתיב כאן אלהים או שם יהוה כי שני כתובים הן בספר תילים אחד בזה המזמור ואחד במזמור ס"ו אותו שבמזמור ס"ו כתוב לכו וראו מפעלות אלהים ואין בו מחלוקת וכן היא בבראשית רבה פרשת פ"ד אבל זה בסי' מ"ו רואה אני בו מחלוקת גדול בין הספרים מימי עולם ומשנים קדמוניות כי בספרי הדפוס שאצלנו וגם בספרים כ"י מדוייקי' כתוב מפעלות ה' בשם של יהוה וכן תרגם המתרגם וכן הוא במאיר נתיב שורש פעל וכן פי' החכם יחייא והחכם אלשיך בפירושיהם על תילים והרי איתא בפ"ק דברכות ובבראשית רבה פרשת פ"ח ובזוהר ריש פ' נח. אבל בזוהר סוף פרשת בראשית ר' יהודה פתח לכו חזו מפעלות אלהים אשר שם שמות בארץ וגו' והתם דריש טעמא דקרא מ"ט כתיב בשם אלהים ולא בשם של יו"ד ה"א והכי נקיט בפרשת ואלה שמות דף ה'. והרמ"ע ז"ל במאמר שברי לוחות כתב בלשון הזה בפרשת בראשית מהזוהר דף נ"ח ב' ר' יהודה פתח לכו חזו מפעלות אלהים והיא גופא קשיא ניתי ספר תהלים ונחזי. דהא מפעלות ה' כתיב דע כי תרי קראי נינהו חד במזמור מ"ו לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ. וחד במזמור ס"ו לכו וראו מפעלות אלהים נורא עלילה על בני אדם והאי קרא תניינא דיק שפיר כי מה שהוא נורא עלילה מפעלות הדין הוא. ואחרי שזכר שם אלהים בדקדוק לפי צורך הדרוש חזר וחתמו בסופי תיבות נורא עלילה על בני אדם. ומספר הראשי תיבות בגימטריא אנ"י יהו"ה אלהיכ"ם. וגם כל המזמור מראשו לסופו מיוסד על שם אלהים זולתיי הזכרה אחת באל"ף דלי"ת שגם הוא דין. ולנו בו עיונים נחמדים בדבר הלמד מעינינו בפסוק עולות מחים ובדבר הלמד מסופו בפסוק אחרון יעויינו במקומן אשר יש להם יחס אמיץ עם הכלל הזה שכל המזמור ההוא פיוס רב ורם לגבורה של מעלה אבל ההוא קרא במזמור קמא לא ברירא לן מילתא אי יהוה דקאמר רחמי דווקא בהא אפליגו ביה תנאי התם בפרשת בראשית ור' יהודה שפיר ידע דכתיב יהוה ור' יצחק הכי נמי דאתא לסיועיה והאי דפתח ביה בשם אלהים אינו אלא לדרשא והכי קאמר כיון דפשיטא לן ה' הוא אלהים מוכחא מילתא דהכא בדינא משתעי קרא מכמה טעמי חדא דנקט מפעלות ואשכחן בדוכתא אחרינא דכתיב מפעלות אלהים ותו ליכא בקראי כי האי גוונא אלא ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז והתם נמי בדינא איתמר שהרי בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין והנה פועל ה' ודכוותיה נאמר ומה שיצא אל גמר המעשה על ידי קדימת החסד ושתופו עם הדין אבל מפעל מורה כח הראשון שעלה במחשבה כדמוכח קרא בסדר משלי וכן בנוסח זכרונות דראש השנה אתה זוכר את כל המפעל. ועוד האי תנא לסיועיה למלתיה דריש חזו מלשון חזות קשה וכן שמות מלשון שממה כדאיתא התם וכל אלו הן ראיות נכוחות לפי סברתי לפרש אותה האזכרה דבדינא איתמר וכמוה בסדום גפרית ואש מאת ה' אבל בריש פרשת נח בדף ס' רבי אלעזר פתח בהאי קרא בדרשא אחריתא דלא עסיקי ואתיא בדינא אלא ברחמי דוקא ודרש שמות כמו ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמני והוא לא החליף את האזכרות דלא אצטריך ליה ונשתבשו ספרי הזוהר ממוסיף גורע שכתב שם חזות קשה הוגד לי גנוב הוא אתו מפרשת בראשית כי שם ביתו ואין בזה ספק אע"פ שראיתי מן המפרשים הנאים והמשובחים מי שכתב בהפך עד כאן לשונו. ואנכי לא ידעתי בנסתרות ממני רק הנגלות לנגד עיני מפי ספרים ומפי סופרים בז' נוסחאות ועוד בספר אחד כתיבת יד מכמה מאות שנים מספרד ואשכנז כתוב מפעלות אלהים גם במזמור מ"ו וכן ראיתי בדפוס קדמון וכן הוא בילקוט תהילים ובמדרש אסתר רבתי אצל פסוק קצף בגתן ותרש. וכן מצאתי בהגהות הגמרא דפוס קוסטאנטינה שנת רע"א בפרקא קמא דברכות וכן משמע מפירוש רד"ק דתילים וכן פירשו בעל נורא תהלות ומאיר תהלות והר"ר ר' יוסף יעבץ גם המאיר נתיב בשרש חזה כתב לכו חזו מפעלות אלהי' וכן בשרש אלה כתוב אלהים בשני הפסוקים וכן משמע פשט לשון הזוהר בפרשת בראשית מלבד מה שנכתב דוגמתו בפרשת ואלה שמות. סוף דבר הכל נשמע כי אלהים כתוב גם בזה המזמור ומה גם כי פשט שני המזמורים מוכיח שכלם מיוסדים על שם אלהים. עוד מצאתי ראיה מהמסרה שכתוב מפעלות אלהים בב' מקומות כי במקרא גדולה מערכת אות האל"ף נמסר אלין מלין דמשמשין אלהים ולית דכוותייהו וסי' ברכו אלהים לית. ההר אלהים לית וכו'. והתם חשיב ואזיל לכולהו ואם איתא דחד מהני תרי קראי כתיב מפעלות ה' הוה ליה למימני' אידך דכתיב אלהים בהדי הנך דמשמשין אלהים ולית דכותייהו ומדלא מני ליה בהדייהו שמע מינה דתרוייהו כתבין אלהים,וזו היא אצלי ראיה שאין עליה תשובה. הגם הלום ראיתי אחר כתבי שרשים כתיבת יד שבמקום שכתוב בשרשים שאצלנו בדפוס שרש פעל לכו וראו מפעלות אלהים כתוב שם לכו חזו מפעלות אלהים. וכן בספר בעל הלשון שדרכו להעתיק דברי השרשים כתוב כן ראו עיני ושמחתי שזה מבואר בעצמו שהשרשים שבדפוס היה מתוקן מתחלתו ונתעות מהמדפיסי' לפי שמצאו כתוב מפעלות אלהים וחשבו שטעה הסופר בין חזו ובין ראו ותקנו לפי דעתם לכו וראו ונסחת שרשים כתיבת יד ובעל הלשון מאושרת בעיני כי היא שוה עם גרסת רד"ק בפירוש תילים. ואף על פי שאיני כדאי להכניס עצמי בין מחלוקת הבאים בכתב הקודש וכל שכן בשמות הקדושים לא יכולתי לסרב לגדולים אשר חלו פני לכתוב להם מה שמצאתי על זה והם יבחרו הטוב בעיניהם ואם שגיתי יבינו לי וה' הטוב יכפר בעדינו ויצילנו משגיאות עד יבא מורה צדק ויורנו את אשר נדבר. ועיין מה שכתבתי במזמור ס"ו ובמזמור פ"ג:

1 חומת אנך על תורה פתח ↗

כי חזק הרעב בכל הארץ וירא יעקב כי יש שבר במצרים. אפשר ונקדים מ״ש במדרש והובא בילקוט תהלים יעקב כשבא עליו הרעב אמר אוי לי שמא היסורין האלו באו עלי בשביל שאחזתי בעקב עשו וצריך ביאור. ואפשר במ״ש במדרש פרשת תולדות מי תופס המלכות אחרינו וכתב לו וידו אוחזת בעקב עשו. דאחר דיעביר ה׳ עשו מן העולם יבא המלכות לישראל. וידוע דיצחק בירך ליעקב יעבדוך עמים וכו׳ הוה גביר לאחיך ויעקב אע״ה לא רצה להשתמש עתה בברכות אלו אלא לעתיד כמ״ש בזהר הקדוש. ונמצא דגם שנתברך בעה״ז הוא רצה שיהיה כאשר מלידה ומבטן וידו אוחזת בעקב. ולכן כשבא הרעב כי חזק הוא ממנו נצטער ואמר אפשר כי בא הרעב על שאחזתי בעקב עשו ואחזתי שיטה זו גם כשנתברכתי ולכן יסר יסרני יה דאין פורענות בא לעולם אלא בשביל ישראל. וירא יעקב כי יש שבר במצרים ראה מרחוק דבמצרים יתקיים יעבדוך עמים ויהיה שבע בעולם כמשז״ל דיעבדוך עמים נתקיים ביוסף:

« ילקוט שמעוני על נ"ך תשמ״ג ילקוט שמעוני על נ"ך תשמ״ה »